דונל נ' מילקו תעשיות בע"מ

החלטה

הבקשה :

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין שניתן ע"י בית משפט השלום בחיפה בתיק תא"מ 1073/08, בהעדר הגנה, ביום 3.11.2008 (להלן: "פסק הדין") וכן על החלטת בימ"ש קמא מיום 31.1.2011, לפיה נדחתה בקשת המבקש לבטל את פסק הדין, בקשה אשר הוגשה על ידו ביום 23.5.2010.

המבקש טוען, שהוא מעולם לא קיבל את כתב התביעה, אשר, לכאורה, הודבק על דלת דירתו ברח' יוספטל 52 בבת ים.

לטענתו, לאחר שהגיש את בהקשה לביטול פסק הדין מצא מסמכים אשר יש בהם להוכיח "באופן חד משמעי וללא כל ספק", כטענתו, שהוא לא התגורר בכתובת זו. לכן, הוא הגיש, ביום 12.6.11, בקשה לעיון חוזר בהחלטה שלא לבטל את פסק הדין, אולם גם בקשה זו נדחתה ע"י בימ"ש קמא.

בנוסף טוען המבקש, שהוא אדם מבוגר (יליד 1952), הסובל מבעיות בריאות וכי משום כך התקשה בהגשת הערעור.

המשיבה מתנגדת לבקשה בטענה שאין בה כל הסבר לכך שהערעור לא הוגש ע"י המבקש במועד ואין בה או בתצהירו של המבקש כל נימוק להארכת המועד.

בנוסף טוענת המשיבה, כי כתובתו של המבקש, בכל המסמכים שהמבקש עצמו צירף, הינה הכתובה בה בוצעה מסירת כתב התביעה ומעבר לכך – כי אין למבקש כל הגנה מפני התביעה.

המסגרת הנורמטיבית :

על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), יש צורך ב"טעמים מיוחדים" לשם הארכת מועד שנקבע בחיקוק ואין חולק, כי כזה הוא המועד להגשת ערעור על פסק הדין דנן.

"טעם מיוחד", הינו, דרך כלל, טעם חיצוני, שאינו נעוץ בהתנהלות המבקש או בא כוחו. "הנטייה להכיר בנימוק מסוים כ'טעם מיוחד' להארכת מועד גוברת ככל שנימוק זה נעוץ בנסיבות חיצוניות שאינן נתונות לשליטתו של בעל-הדין (ראו בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996)) [...] לעומת זאת, כאשר השיהוי נובע מסיבות הקשורות בבעל-הדין עצמו או בבא-כוחו, כגון אי-הבנה או תקלה שניתן היה למנעה מבעוד מועד, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת" ראו, למשל, ע"א 2400/11 - יוסף מויאל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ . (לא פורסם, 16.6.2011)

עוד על בית המשפט, ליתן דעתו גם לסיכויי ההליך. ככל שסיכוייו נמוכים, כך נחלשת ההצדקה ליתן אורכה. על בית המשפט לאזן בין האינטרס של בעל הדין שכנגד ובין האינטרס הציבורי בסופיות הדיון ובוודאות משפטית.

ראו דברים שנאמרו, בענין זה, ע"י כבוד השופט ס' ג'ובראן, בבש"א 2399/11 - באסם עיסא זנגריה נ' עלי שחאדה זנגריה . (טרם פורסם, 30.3.2011):

"סטייה מסדרי הדין, והלכה למעשה שינוי כללי המשחק המשפטי, השכם וערב עלולה להרחיק את משפט הצדק, יותר מאשר לקרבו. על כן, בכל מקרה המובא בפניו, על בית המשפט לבחון את נסיבותיו ולאזן בין השיקולים הנוגדים מתוך הכרה שאין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או תקנה כדבר שבשגרה 'שאילו בית המשפט היה עושה כן, היה למעשה משנה את המועד הקבוע בחיקוק".

דיון ומסקנות :

סיבת האיחור –

לא מצאתי בנימוקי המבקש כל נימוק ראוי לאיחור בהגשת הערעור ובוודאי לא ,טעם מיוחד", כנדרש. נהפוך הוא, נראה כי המבקש ישן על זכויותיו, פעם אחר פעם, ללא כל הסבר ראוי.

ההחלטה עליה מבקש המבקש לערער ניתנה, כאמור, ביום 31.1.11 ואילו בקשה זו הוגשה רק כשבעה חודשים לאחר מכן - ביום 7.8.11.

אמנם, ביום 30.5.11 הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר, שנדחתה ביום 6.6.11, אולם הלכה היא, כי הגשת בקשה לעיון חוזר אינה מביאה בעקבותיה הארכת מועד לתקיפתה של ההחלטה המקורית - רע"א 2888/05 - מרים שכטר ואח' נ' מדינת ישראל ואח' (14.7.05); בש"א 7477/02 - ד"ר דוד בן צבי נ' רשם המשכונות ו-2 אח' (29.1.03), מה גם שגם מעת דחיית הבקשה לעיון חוזר עבר המועד, שכן עברו מאז חודשיים.

בבקשה לביטול פסק הדין טען מבקש טוען שהוא לא ידע על מתן פסק הדין וכי נודע לו עליו רק לאחר שעוקל חשבון הבנק שלו, וגם זאת – לא מיד, שכן הוא אינו עושה שימוש בחשבון הבנק.